מזיכרון והנצחה לעצמאות וגבורה – תקשורת, טקסים וילדים

מזיכרון והנצחה לעצמאות וגבורה – תקשורת, טקסים וילדים
“אימא, איך זה שחיילים מתים? הם הרי צעירים…”. כך הקשתה בתי בת השמונה.
אנחנו נמצאים בתקופה מלאת היפוכים וניגודים – מחד אנחנו מציינים גבורה ועצמאות ומאידך הקרבה, הנצחה, חללים ומחירים. התקשורת מייצגת עבורנו את המציאות ומעבירה בשידור חי את הטקסים מירושלים. כולנו עדים לנאומים, לסיפורים, לשירים ולעדויות הקשות. בנוסף, לאורך כל שעות היממה מוקרנים סרטים על ניצולי השואה ששרדו ועל משפחות חללי צהל המשתפות אותנו בסיפור חייו ומותו של הבן והמחיר שהם משלמים מאז נפילתו.

מגיל צעיר ילדים בישראל נדרשים לעמוד בצפירה ולכבד את היום המיוחד. מגן הילדים ועד בית הספר מתעסקים בימים המיוחדים ומעבירים את חשיבותם לילדים. הילדים חוזרים הביתה עם סיפורים וחשופים לתוכניות מיוחדות (בפרט כשערוצי הילדים אינם פעילים). הורים רבים רוצים לראות, לחוות, להשתתף ולהיות חלק מהחברה הישראלית. עם זאת, פעמים רבות אינם מייחסים חשיבות רבה לנוכחות הילדים ולמפגש הקשה שלהם עם התמונות והסיפורים. אז האם לחשוף את הילדים לתכנים, כיצד? מה לומר? איך נעבור את הימים הנוראים?

1. להיות ילד ישראלי – הילדים שלנו גדלים במדינה של יהודים, אבל לא קיבלנו אותה על מגש של כסף – שילמנו מחירים כבדים בשואה שהתחוללה באירופה ואנחנו ממשיכים לשלם מחיר הקרבה קשה במלחמתנו על הבית מאז ועד היום. על הילדים שלנו להכיר את ההיסטוריה של העם היהודי ולהבין מה המחיר ששילמו רבים כדי שנוכל לחיות פה.

2. במידה הנכונה – אין ספק שהתכנים המוצגים סביב תקופה זו הם מגוונים ומתאימים לגילאים שונים. כדאי מאוד לבדוק מראש מה מוצג, במה עוסקת התוכנית ולבחון את מידת התאמתה לילדינו בהתאם לגילם ויכולתם הנפשית להכיל את האירועים. ניתן בהחלט לצפות יותר בשעות המאוחרות ולחסוך לילדים את התמונות והסיפורים.

3. הכל דיבורים – הכי חשוב (כמו תמיד…) לתווך לילדים את האירועים. עלינו להסביר להם את ההקשר שבו התקיימו האירועים. נוכל למשל להדגיש בפני הילדים שהשואה אירעה מזמן והיום יש לנו מדינה וצבא משלנו ואנחנו חזקים. אפשר להסביר להם שלאורך כל ההיסטוריה היו מלחמות ותפקיד החיילים הוא להגן עלינו.

4. כשאהיה גדול, אהיה חייל – חשוב מאוד להציג בפני הילדים את ההיבטים החיוביים בתמונה הכואבת ולהתמקד בגבורת החיילים שלנו או בגבורת ניצולי השואה שהצליחו לשרוד ועלו לארץ והקימו משפחות חדשות. ההתמקדות בחיובי תסיט מעט את תשומת הלב מהשלילי ותאפשר לילדים להתחבר, להזדהות וללמוד מהאירועים על עצמם.

5. אני לא רוצה למות – ההיבט הרגשי מורכב. ככל שהילד צעיר יותר, כך הוא יתקשה להכיל את האירועים, האובדן והמוות. חשוב מאוד להסביר על המוות באופן שמותאם לגיל הילד אך למזער יותר את המחיר והמשמעות. כדאי להמנע מיצירת פחדים, קושי להרדם בלילה או לתפקד. עם זאת, המוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים ולצערנו לעיתים אנשים צעירים מתים טרם זמנם. כדאי שוב לחזור ולהדגיש את ההצלחה, הגבורה והעצמאות.

כמו תמיד, תפקידנו כהורים הוא להיות שם בשביל הילדים, לעזור להם להתמודד עם הקושי לצד היכולת למנף את הקושי להצלחה, להבנה וללמידה. תפקידנו ללמד אותם מהם השורשים שלנו, מאיפה באנו ולאן הגענו, אבל עלינו גם להציע כנפיים לעוף, להתקדם, להתפתח ולעמוד בהצלחה באתגרים שמציבה לנו המציאות הישראלית.

מאת: ד”ר שלי גפן. ד”ר שלי גפן היא מרצה וחוקרת המתמחה ביחסים סביב המסכים. שלי שותפה במרכז “רגעים” ומעבירה הרצאות וסדנאות להורים ולאנשי חינוך ומקצוע לשם שמירה על מקומם כמבוגרים אחראים לצד שיפור היחסים עם דור המסכים.