איך לדבר עם הילדים על המסכים ?
בכל בית יש שגרת יום די קבועה שבה מתארגנים בבוקר, יוצאים למסגרות (גנים/בתי ספר/עבודה), חוזרים בשעות הצהריים/אחר הצהריים לחוגים, חברים ועוד ולבסוף ארוחות ערב, מקלחות ולמיטות. רוב ההורים הפוגשים את ילדיהם בשעות אחר הצהריים נוהגים לשאול מה עבר עליהם היום, מה אכלו ועוד אך לרוב אינם שואלים את הילדים מה עשו עם המסכים. איך בילו מול מסך המחשב, הטלוויזיה, האייפון, הפלייסטיישן, הטאבלט ועוד ועוד.
המסכים מהווים חלק בלתי נפרד מחיינו כפרטים וכמשפחה ואנחנו מבלים סביבם שעות רבות ביממה בצפייה משפחתית או פרטנית, אבל לא עוצרים לחשוב על משמעותם בחיינו או על מידת השפעתם על ילדינו. הילדים חשופים לתכנים מגוונים מערוץ הילדים ועד תכנים המיועדים למבוגרים ללא ידיעתנו. לעיתים הדבר נעשה בזמן שהותנו בבית ולעיתים בהיעדרנו. רובנו נהנים מיתרונות המדיה ובעיקר יכולתם להרגיע ולהפעיל את הילדים ולכן איננו מתעניינים במה הם רואים במסכים וחבל !.
התקשורת ובעיקרה הטלוויזיה והמחשב, חושפים את הילדים בפני עולם של גירויים, תמונות, אנשים ואירועים המטביעים את חותמם על תפיסתם ומחשבתם של הילדים באין מפריע. התקשורת מהווה סוכן חיברות מרכזי עבור הילדים המבלים שעות רבות סביבה (בחלק מהמקרים זמן המסכים עולה על זמן איכות עם ההורים). בהתאם, התקשורת מעבירה לילדים ידע על המציאות ועוזרת להם ליצור סכמות התייחסות שיעצבו אותם כבוגרים בהמשך. לרוב הסכמות הללו הן סטריאוטיפיות ומבחינות באופן ברור בין בנים ובנות, בין גברים ונשים, בין קבוצות מיעוטים, בין תרבויות ועוד. הייצוגים מציגים את המציאות באופן אחיד ואין בלתה.
מצידו השני של המתרס, הילדים הצופים מגיעים לצפייה כלוח חלק ואין להם יכולת להכיל את התכנים או להיות ביקורתיים לייצוגים בשל חוסר ניסיון חיים. לכן לרוב הילדים נוטים להאמין לכל מה שהם רואים ולקבל את התמונות כשיקוף של המציאות וכך הם ילמדו להתנהל בה. התמונות הללו משפיעות על תפיסתם והתנהגותם בבחינת 'ראה וקדש'. זאת בפרט במצבים שהצופה הוא ילד צעיר ואין נוכחות מבוגר בסביבה שתעזור לו להבין את הנראה על המסך. עם זאת, יש הטוענים כי הילדים כיום רציונאליים יותר, סלקטיביים יותר ויודעים מה הם רוצים אבל הם עדיין ילדים תמימים שחושבים שהמסך הוא חלון לחיים.
ומה עם ההורים? ההורים לרוב אינם נוכחים בזמן החשיפה לתכנים. הם נמצאים בעבודה ובסידורים, במכון כושר או בבית קפה עם חברים ולעיתים הם אף נמצאים מעבר לדלת אך לא מודעים למה שקורה בפנים. בתקופה הנוכחית סיטואציה זו מתרחשת חדשות לבקרים בשל הימצאות הילדים בחופשה בבתים ואילו ההורים ברובם עדיין עובדים ולכן זמן המסכים עולה.
כתבה זו לא מיועדת לגרום לכם, ההורים, לחזור הביתה ולשמור על הילדים אבל היא כן נועדה לבקשכם לדבר עם הילדים על מה שהם צופים!!!. רובנו כאימהות לא נשכח לשאול את הילד מה אכל היום בגן אז כדאי להוסיף שאלה על מה ראה בטלוויזיה או במה שיחק במחשב. שאלות אלה יכולות להישאל בזמן משחק, בזמן ארוחת הערב או בנסיעה לחוג. שאלות אלה יכולות לפתוח את הסכר ולגרום לילדים לדבר על מה שהם רואים ולנו ההורים להיות מודעים ומעורבים. שיחה על תוכנית טלוויזיה אהובה יכולה לעזור לנו לדעת מה מעניין את הילדים ולחילופין שיחה על דמות מפחידה יכולה לתת לנו הזדמנות להסביר לילד מה אמיתי ומה לא אמיתי במסכים.
מעורבות ההורים בצריכת התקשורת של הילדים יכולה לתרום רבות לשני הצדדים ביצירת הבנה, דו שיח ופתיחות שבה הילדים ירגישו בנוח לשתף את ההורים ולעזור להם להיות שותפים לחייהם סביב המסכים. מצד הילדים, שיחות אלה יכולות להרגיע, להסביר ולכוון להבנת המידע הרב המגיע אליהם מהתקשורת ולהבין כיצד להתייחס לתכנים, כיצד לקבלם וכיצד ללמוד מהם על המציאות שלהם. חשוב ומומלץ בחום (בעיקר ביולי-אוגוסט) לדבר עם הילדים על מה שהם רואים ולעזור להם להבין איך לצרוך את המסכים וכדאי לצפות ולשחק יחד איתם במשותף כדי להיות מעורבים בתקשורת המהווה חלק בלתי נפרד מחייהם ומחיינו כמשפחה.
מאת: ד"ר שלי גפן. ד"ר שלי גפן הינה מרצה ותיקה בתקשורת (במכללה למינהל, אוניברסיטת תל אביב ובאונ' פתוחה). בימים אלה סיימה את כתיבת הדוקטורט בנושא המשפחה והתקשורת. מעבירה הרצאות/סדנאות וייעוץ לילדים, הורים ואנשי חינוך במציאות התקשורתית כיום.
