ריאליטי בחיים האמיתיים: צעירים צופים בתכנים למבוגרים
בכל משפחה יש חיי שגרה משלה הכוללים גם הרגלי צפייה בטלוויזיה וצריכת מסכים. ברוב הבתים יש גבולות מסודרים בנוגע לשעות השינה של הילדים ואחריהם (החל מהשעה 21:00) מתחיל זמן הצפייה של ההורים. תכנים אלה כוללים תכני אקטואליה, אירוח, חידונים וריאליטי. הנחת המוצא הינה שהצופים הם אנשים בוגרים המודעים למשמעות התכנים ומסוגלים להכילם מבחינה נפשית, רגשית וקוגניטיבית. זהו קהל בעל ניסיון חיים הביקורתי יותר בבואו לצפייה ומצויד במיומנויות להבנת המסרים.
בשנים האחרונות החלה תופעה חדשה של הצערת הצופים ונוצר מצב שבו בני נוער וילדים נשארים ערים עד מאוחר וצופים בתכנים למבוגרים (לצד ההורים או בחדריהם הפרטיים). מצב זה מוקצן בזמני חופשות וחגים שבהם הילדים אינם קמים מוקדם לבית הספר (ולעיתים אף משכיבים את ההורים…).ולכן נשארים לצפות בטלוויזיה בשעות מאוחרות. בנוסף, יש להם אפשרות לצפות בכל תוכנית מבוגרים באמצעות הקלטה מראש או צפייה ברשת בכל זמן.
מלבד היבטים של גבולות ומסגרת משפחתית שניתן לדון בהם, הייתי רוצה לדבר על משמעות הצפייה בתכנים למבוגרים עבור צעירים: הטלוויזיה נתפשת בעיני צעירים כצוהר למציאות והם מאמינים למה שהם רואים. לכן הם סבורים שההתנהלות המוצגת על המרקע יכולה ללמד אותם על ערכים מקובלים בחברה, למשל ילדים רבים מפנימים את ערך התחרות כערך מרכזי הנדרש לשם ניצחון בתוכניות ריאליטי רבות (הישרדות, המירוץ למיליון ועוד) ואינם תוהים באשר למחיר הניצחון והדרך אליו (פגיעה ביחסים עם אחרים, חוסר רגישות, קשיים רגשיים ונפשיים ועוד). אחרים מייחסים חשיבות רבה לתככנות כבסיס להצלחה תוך רמיית המתמודדים האחרים במטרה להגיע לניצחון הנכסף. בנוסף, הצפייה עלולה לגרום לחיקוי התנהגויות במציאות כגון: אלימות, יחסים ועוד. ילדים רבים לומדים כיצד להתנהג במצבים שונים, כיצד נראים יחסים בין אנשים, כיצד מנהלים דיאלוג, באיזו שפה משתמשים ועוד בהתאם למה שניראה על המרקע.
היבט נוסף הוא חוסר ההבנה של מהות התוכנית והבנייתה. ילדים ובני נוער אינם מודעים לתהליכים המתרחשים מאחורי הקלעים ובהם עריכה וסינון תכנים, יצירת מניפולציות וכן עידוד לקונפליקטים במטרה להגיע לרייטינג גבוה. זאת ועוד, הילדים אינם מצוידים בניסיון חיים ולכן אינם צרכנים ביקורתיים למתרחש על המרקע. לכן הם נוטים לחקות התנהגויות ולהעריץ דמויות מבלי להבין את מורכבות הדמויות, מורכבות הסיטואציות ומשמעותן בחיים האמיתיים שלהם. מצב זה מוחרף במצבים שבהם הילדים צופים לבדם ללא תיווך הורי המכוון להבנת התכנים.
אז מה עלינו לעשות כהורים? מומלץ בחום לקבוע כללי צפייה בטלוויזיה מבחינת זמנים ותכנים (גם בזמני חופשות), יש להקפיד ולהסביר לילדים אילו תכנים מתאימים לגילם ואילו תכנים באמת פונים ומתאימים למבוגרים. מותר גם לומר להם לא לצפות בתוכן שאינו מתאים! במצבים שבהם הילדים נחשפים לתוכניות מבוגרים, יש לשוחח איתם על התכנים, המסרים והחוויה שלהם מהצפייה. יש לעזור להם לקבל כלים להבנת התכנים ולהבדיל ביניהם לבין החיים האמיתיים כי החיים אינם נראים כך!
מאת: ד"ר שלי גפן. ד"ר שלי גפן הינה מרצה ותיקה בתקשורת (במכללה למינהל, אוניברסיטת תל אביב ובאונ' פתוחה). בימים אלה סיימה את כתיבת הדוקטורט בנושא המשפחה והתקשורת. מעבירה הרצאות/סדנאות וייעוץ לילדים, הורים ואנשי חינוך במציאות התקשורתית כיום.
