נוגדי חימצון כנגד דלקת חניכיים

יכולת אנטיאוקסידנטית גבוהה של הגוף מגינה בפני דלקת חניכיים (פריודונטיטיס)

תמצית
דלקת חניכיים היא הסיבה העיקרית לאובדן שיניים. רופאי שיניים מציעים טיפולים שונים כנגד בעיות בחניכיים, מרביתם טיפולים חיצוניים. מטרתם של הטיפולים האלו היא גם לחזק את השיניים וגם להפחית את העומס הבקטריאלי. חיידקים המתרבים ברובד שנוצר בפה גורמים לדלקות חניכיים ולעששת. למעשה, יותר שיניים הולכות לאיבוד בגלל דלקת בחניכיים מאשר בגלל עששת. חניכיים מודלקות אינן יכולות לספק אחיזה טובה ולהזין את השן. כך, השיניים מאבדות מיציבותן בפה ובסופו של דבר הן נפגעות ללא תקנה. אבל, מסתבר שטיפולים מקומיים בשיניים לא מספיקים. היכולת האנטיאוקסידנטית של כלל הגוף המגיעה לידי ביטוי גם בחניכיים, תורמת תרומה חשובה ביותר למניעת דלקות החניכיים ונשירת שיניים בעקבות כך. טיפולים שונים מוצעים לטיפול בדלקת חניכיים. מתוספים לחיזוק מערכת החיסון, טכניקות מקומיות, טיפולי חניכיים וניתוחים ועד תרופות טבעיות לדלקת חניכים. מחקר שנעשה עם 11,480 משתתפים מגיל 20 ויותר הוכיח קשר ברור בין רמות ויטמין C בפלזמה, בילירובין וכלל היכולת האנטיאוקסידנטית בגוף לבין מצב בריאות החניכיים (ראו מקור מספר 1). עיקר התועלת של ויטמין C היתה אצל לא מעשנים. רמת ויטמין C גבוהה בפלזמה הורידה את הסיכון ללקות בדלקת חניכיים קשה לסיכון יחסי של 0.53. רמת אנטיאוקסידנטיות גבוהה הורידה את הסיכון היחסי ל-0.63 ואצל לא מעשנים ל-0.55. אצל לא מעשנים, הורדת הסיכון היחסי מכלל הסיבות היתה אפילו רבה יותר, סיכון יחסי של 0.32. יכולת בילירובין מספקת בגוף הורידה את הסיכון היחסי ל-0.65 .

מבוא
דלקת חניכיים כרונית היא הסיבה המרכזית לאובדן שיניים בארצות המערב והיא פוגעת ב-10% עד 15% מן המבוגרים (2). היא נגרמת מרובד בתת החניכיים ופגיעה ברקמות החניכיים של האדם על-ידי סוגים מסוימים של בקטריות, אם רקמת החניכיים חלשה (3). אז מתפתחת דלקת ומשתחררים אנזימים מפרקי חלבון (4) ורדיקלים חופשיים חמצניים (3). דלקת החניכיים הינה גורם תורם למחלות נוספות בגוף כמו סוכרת מסוג 2 (5), מחלות לב וכלי דם ומחלות של עורקי המוח (6). מחקרים רבים מצאו קשר בין תהליכי חימצון בגוף לבין דלקות חניכיים – אין זו מחלה מקומית בלבד וטיפול מקומי שיקטול את החיידקים המשתתפים במחלה לא יפתור את הבעיה (7) תהליכי הדלקת מגבירים ייצור של אנזימים אנטיאוקסידנטיים תוך תאיים, אבל בהפרזה שאף היא מזיקה (8). מצד שני, הכמות של חומרים אנטיאוקסידנטיים חוץ תאיים והתגובה האנטיאוקסידנטית של הגוף מדלדלים והולכים. לרקמות נגרם נזק ישיר מתהליכי חימצון ונזק מביטוי מופרז של גנים יוצרי ציטוקינים מעוררי דלקות (9).
עקב הנתונים האלו, התעורר עניין בקשר בין הרמות של אנטיאוקסידנטים בסרום ונטילת אנטיאוקסידנטים, לבין שמירת בריאות החניכיים (10). מחקרים בנושא זה של הקשר בין מספר מיקרונוטריינטים אנטי- אוקסידנטיים לבין שכיחות דלקת החניכיים נערכו כבר בשנות ה-70 וה-80. אבל, במרביתם של מחקרים אלו היתה התייחסות רק לכמויות של הויטמינים והמינרלים האנטיאוקסידנטיים שהמזון סיפק ולא לתמונת הדם לגבי תכולתם של חומרים כאלו.

התקפות של סיכום נתוני הרמות של מיקרונוטריינטים שמסופקים מן המזון מאוד קלושה יחסית לתוצאות המתקבלות בבדיקות דם. לגבי נוטלי תוספי מזון, יש יותר התאמה בין נטילת התוספים וכמויותיהם בדם, אבל גם במקרה זה, ההתאמה חלקית בלבד. זאת ועוד, בבדיקת היכולת האנטיאוקסידנטית, מה שקובע הוא הפעולה המשולבת של הויטמינים והמינרלים הנוגעים בדבר, עם מגוון רב של פיטוכימיקלים שלחלק מהם יש יכולת אנטיאוקסידנטית רבה יותר מאשר לרכיבי התזונה החיוניים. יש גם הבדלים אינדיבידואליים רבים בתגובה לצריכת אותה כמות של אנטיאוקסידנטים שונים. חשוב לבדוק את כלל היכולת האנטיאוקסידנטית אצל אנשים שונים ובמקביל לבדוק גם אילו רכיבי תזונה הם התורמים העיקריים ליכולת זו – עליהם יש לשים דגש.
עורכי המחקר שתמציתו תסקר בזאת בדקו שלושה מדדים: את כלל היכולת האנטיאוקסידנטית, את רמות ויטמין C בגוף ואת הבילירובין שאף הוא בעל יכולת אנטיאוקסידנטית רבת עוצמה. כל אחת מבדיקות אלו הניבה תוצאות שונות לגבי תוצאות הבדיקות והשפעתן על צמצום הסיכון ללקות בדלקת חניכיים כרונית.

תכנון המחקר
הנתונים לגבי התחלואה בדלקת חניכיים כרונית לוקטו מתוך נתוני מחקר NHANES III. נבדקו הרמות בסרום של אלפא וביטא קרוטן, סלניום, לוטאין, חומצת שתן, ביטא קריפטוקסנטין, ויטמינים A,C,E ובילירובין. סך כלל היכולת האנטיאוקסידנטית חושב לפי צירוף של הנתונים היותר משמעותיים של כל מרכיב לחוד. בנוסף, נבדקה השאלה אם האדם מעשן ואם כן, איזו כמות של סיגריות ליום ומהו משך הזמן של העישון שלו בעבר. חושבו גם המצב הכלכלי של האדם ורמת ההשכלה שלו, שימוש בגלולות נגד הריון או טיפול הורמונאלי חליפי, סוכרת ואינדקס מסת הגוף. נבדקו גם הרמות של הומוציסטאין בסרום של המשתתפים. נתונים סטטיסטיים מופיעים במקור מס' 1.

תוצאות

נתונים על שכיחות דלקת החניכיים נאספו מ-11,895 מבוגרים בני 20 שנה ויותר. 415 הוצאו מהמדגם מסיבות שונות כך שהסיכומים חלו על 11,480 משתתפים. מתוכם ל-14% היתה דלקת חניכיים קלה, ל-5% היתה דלקת חניכיים חריפה. בתוך קבוצה זו היו יותר אנשים מבוגרים, עניים, לרוב גברים, ממוצא אפריקאי, מעשנים, חולי סוכרת, ובעלי השכלה של 12 ופחות שנים. אצל נשים, השכיחות של דלקות חניכיים היו יותר בקרב נשים שלא נטלו מעולם גלולות נגד הריון או טיפול הורמונאלי חליפי.

במה שנוגע לדלקות חניכיים קלות, בקבוצות הומוגניות מבחינת התנאים של גיל, מין, גזע ומוצא, יחס הפוך היה בין הרמות בפלזמה של ליקופן, אלפא וביטא קרוטן, סלניום, לוטאין, ביטא-קריפטוקסנטין, ויטמין C, בילירובין וכלל היכולת האנטיאוקסידנטית בסרום. הקשר היותר ברור היה עם ויטמין C ובחמישון העליון מבחינת כמותו של ויטמין זה, השכיחות של דלקות חניכיים קלות היו בסיכון יחסי של 0.82. בקרב אלו שמעולם לא עישנו , העזרה שהם קיבלו מוויטמין C, בילירובין וכלל היכולת האנטיאוקסידנטית לא היתה שונה מהותית מזו של כל המשתתפים. בין אלו שמעולם לא עישנו ושכמות ויטמין C בסרום אצלם היתה בחמישון העליון, היה סיכון ב-50% נמוך יותר לדלקת חניכיים לעומת הסיכון של אלו שהיו בחמישון היותר נמוך לגבי תכולת ויטמין זה.

לא נמצאה עזרה לצמצום דלקות החניכיים עם רמות גבוהות יותר בסרום של אלפא וביטא קרוטן ושל ביטא קריפטוקסנטין.
באשר לדלקות חניכיים קשות, לא היה הבדל גדול בתועלת שהם הפיקו מהאנטיאוקסידנטים לעומת התועלת שהפיקו אלו שהיו עם דלקות קלות. במרבית המקרים, דלקות חניכיים קשות היו קשורות לעישון או לסוכרת. קשר ברור היה בין רמות ויטמין C בסרום לבין השכיחות של דלקות חניכיים קשות. בקרב בני החמישון העליון מבחינת רמת הוויטמין בסרום, הסיכון היחסי לשכיחות של דלקות חניכיים קשות היה 0.38

לעומת הסיכון של היותר דלים בויטמין זה בסרום. רמות גבוהות של בילירובין לא השפיעו במקרים אלו על שיפור בריאות החניכיים – כלל היכולת האנטיאוקסידנטית צמצמה סיכון ל-37% לעומת הסיכון של אלו שהיו עם יכולת אנטיאוקסידנטית נמוכה בסרום. אצל אלו שמעולם לא עישנו, רמה גבוהה של כלל היכולת האנטיאוקסידנטית עזרה אפילו יותר, סיכון יחסי נמוך ב-45% לעומת זה שהיו עם כלל יכולת אנטיאוקסידנטית בחמישון היותר נמוך.

בעוד שמחקרים קודמים שנעשו על הקשר בין תזונה לדלקות חניכיים כרוניות לא הניבו תוצאות חד משמעיות, המחקר הנוכחי מצא קשרים כאלו. הסיבה העיקרית לכך היא שבבדיקות הנוכחיות, לא נבדק מה אנשים אכלו אלא באיזו מידה אכילת מזונות שונים ונטילת תוספי מזון השפיעה על הרמות של אנטיאוקסידנטים בסרום אצלם. ויטמין C נמצא עוזר, כפי הנראה בגלל שהוא גורם מרכזי ביצירת הקולגן. הוא נוגד גם לחלבון תגובתי C. חלבון תגובתי C מגביר תהליכים דלקתיים בחלקי גוף שונים וצמצום של כמותו בגוף הוא תרומה רבת חשיבות לבריאות

חשוב לדעת שהתבלינים זנגביל וכורכום מפחיתים את הרמות של חלבון תגובתי C בגוף. ויטמין C נוטל חלק חשוב גם בכלל היכולת האנטיאוקסידנטית בסרום. בילירובין נחשב לאנטיאוקסידנט רב עוצמה. ככל שכמותו בסרום גבוהה יותר, כך אנשים סובלים פחות מהסתיידות עורקים וממחלות של העורקים הכליליים. הוא מעלה גם את רמות אינטרלוקין-10 ומפחית את הרמות של אינטרלוקין-6, מעורר הדלקות. כלל היכולת האנטיאוקסידנטית בסרום נמצא אף הוא חשוב לשמירת בריאות החניכיים. לסיכום ניתן לומר שככל שאדם אוכל יותר פירות וירקות, אורגניים דווקא שעשירים יותר ברכיבי תזונה, כך יהיו לו פחות בעיות בריאות בפה.

*  האמור במאמר זה אינו בגדר ייעוץ או מרשם רפואי אלא מידע שהופיע בעיתונות מדעית או ברשת האינטרנט. על מי שנזקק לטיפול, יש לפנות לרופא או תזונאי, בהתאם למצבו.

מאת: ד"ר מרדכי הוכברג Ph.D, תזונאי. מתוך כתב העת "תזונה פלוס". לרכישת מנוי, התקשרו 08-9407466

מקורות

1. Iain I, et al. The prevalence of inflammatory periodontitis is negatively associated with serum antioxidant concentrations. J Nutr 2007;137: 657-664.
2. Papapanou PN. Periodontal diseases: epidemiology. Ann Periodontal 1999;1:1-36.
3. Chapple ILC, Matthews JB. The role of reactive oxygen and antioxidant species in periodontal tissue destruction. Periodontal 2000. 2007;43:160-232.
4.  Figueredo CM, et al. Increased release of elastase from in vitro activated peripheral neutrophils in patients with adult periodontitis. J Clin Periodontol. 1999;26: 20611.
5.  Taylor GW. Bidirectional interrelationship between diabetes and periodontal disease: an epidemiologic perspective. Ann Periodontal 2001;6:99-112.
6.  Lee HJ, et al. The association between cumulative periodontal disease and stroke history in older adults/ J Periodontal . 2006;77:1744-54.
7. Pihlstrom BL, et al. Periodontal diseases. Lancet 2005;366: 1809-20.
8. Panjamurthy K, et al. Lipid peroxidation and antioxidant status in patients with periodontitis. Cell Mol Biol Lett 2000;42: 221-3.
9.  Akalin FA, et al. Analysis of superoxid dismustase activity levels in gingival and gingival crevicular fluid in patients with chronic periodontitis and periodontally healthy controlled. J Clin Periodontal 2005;32: 238-4.
10.  Barnes PJ, et al. A pivotal transcription factor in chronic inflammatory disease. N Engl J Med 1997;336:1066-71.