נוחות המסכים עבור ההורים
השבוע מציינים את שבוע המודעות לאינטרנט ומופץ מידע שימושי רב על שלל הסכנות הטמונות ברשת ועל אופני הפיקוח של הורים על גלישת הילדים והמתבגרים. לצד זאת, עלתה ביקורת שלא מתאים להציג את הבעייתיות של חשיפה לאלימות או למין באמצעות הצגת הדברים עצמם. יכולתי לבחור לכתוב שוב על חשיבות המעורבות ההורית בגלישת הילדים במסכים ולהגיד לכם ההורים "נו, נו, נו" שאינכם עושים מספיק כדי להגן על הילדים. בחרתי לא לעשות זאת. הפעם דווקא בחרתי לדבר על דברים אחרים שלא מדברים עליהם: עלינו כהורים ולא על הילדים.
אינני מכיר אתכם אבל אני בטוחה שאתם אנשים עסוקים: מתרוצצים מדי יום בין עבודה, קריירה ובית, בין סידורים, מטלות וטיפול בילדים. אתם לא מספיקים לנשום במירוץ של החיים אבל מנסים לשלב בין רצונכם להצליח כפרטים לבין רצונכם לחנך את הילדים ולנהל חיי משפחה תקינים. בתוך הטירוף היומיומי אתם מנהלים שגרה של התארגנות בבקרים, הליכה לעבודה, לבתי הספר ולגנים, חזרה הביתה: מטלות, שיעורים, זמן איכות עם הילדים ובערב התארגנות לקראת שינה וציפיה למשימות היום הבא.
המסכים מהווים חלק בלתי נפרד מחייכם ומחיי הילדים ובעזרתם אתם מקבלים מידע על המציאות, מבלים ומתבגרים כבריחה מהמציאות ומבלים ביחד ובנפרד בצפייה ובגלישה. ילדיכם מתנהלים באותו אופן ומבלים שעות בצפייה בטלוויזיה, בגלישה במחשב ובהתכתבות בפלאפונים. אז הגיע הזמן להודות על האמת: נוח לנו מאוד שהמסכים מעסיקים את הילדים, נוח לנו שיש לנו בייביסיטר קבוע וזול המבדר את הילדים בתכנים בלתי פוסקים, נוח לנו שאנחנו יכולים לקבל כמה שעות של שקט כשהילדים בוהים במסכים, נרגעים ואף נרדמים מולם בכל שעות היממה.
נכון שיש רגעים שאנחנו מרגישים קצת אשמים שאנחנו לא באמת מבלים עם הילדים אחר הצהריים או שאנחנו לא מרדימים אותם עם סיפור לפני השינה אבל הרגעים האלה עוברים והחיים נמשכים. נכון שיש רגעים שאנחנו פתאום מבינים שאנחנו באמת לא יודעים למה הם נחשפים או מיהם החברים החדשים שלהם אבל אז אנחנו שוב מצדיקים זאת בכך שאנחנו מכירים את הילדים והם יודעים מה הם עושים ולהם זה לא יקרה כמו לאחרים.
אז מה עושים? אנחנו יכולים לבחור להמשיך בשגרת החיים ולטמון את הראש בחול ולקוות שהכל יהיה בסדר ובכך לקבל את העובדה שהמסכים מחנכים לנו את הילדים ואנחנו לא אחראים לתוצאות ולהשלכות של מציאות זו על חייהם בעתיד. אנחנו יכולים לבחור להרים את הראש מהמים מדי פעם ולהיות יותר מעורבים בצריכת המסכים של הילדים (לשאול מה הם רואים, במה הם משחקים) ולעזור להם לצרוך את המסכים באופן מושכל וביקורתי יותר. אנחנו יכולים גם לבחור לתקשר עם הילדים לצד המסכים ולהיות חלק בלתי נפרד מהחיים שלהם כדור המסכים. במקרה זה עלינו לעשות מעשים, לגלות עניין ומעורבות ולתווך את המסכים עבור הילדים. כל אחד מאתנו יודע מי הוא ולמה הוא מסוגל, מה ניראה לו נכון ומה לא וכיצד הדברים משתלבים בחיים האמיתיים. מה שחשוב הוא שאסור לנו לוותר על הילדים בגלל הנוחות שלנו כהורים. עלינו להיות שם בשבילם (פיזית או מנטלית) ולעזור לילדים להתמודד כראוי עם המסכים בחיים !
מאת: ד"ר שלי גפן. ד"ר שלי גפן הינה מרצה ותיקה בתקשורת (במכללה למינהל, אוניברסיטת תל אביב ובאונ' פתוחה). בימים אלה סיימה את כתיבת הדוקטורט בנושא המשפחה והתקשורת. מעבירה הרצאות/סדנאות וייעוץ לילדים, הורים ואנשי חינוך במציאות התקשורתית כיום.
