על מושג ה”אין- אני” – אנאטמן בבודהיזם

מהו מושג ה”אין אני” – אנאטמן בבודהיזם

אנאטמן או אנטה הוא מושג המבטא את עקרון ה”אין אני” – “העדר העצמי” שטבע בודהה. משמעותה המילולית של המילה אנאטמן היא “העדר האני” – “אין אני” – “אין עצמי” בשפה הסנסקריט.

אנטה או אנאטמן הינו מושג מן הבודהיזם שמבטא את הרצף של קיומנו ככזה שאינו קשור באובייקט או גוף (למשל הגוף הפיזי החי בו אנו נמצאים בחיים אלה) כלומר שהאני- העצמי הוא רק אשליה שנוצרה בגלל תהליכים פיסיים ופסיכולוגיים לגבי קיומו של עצמי אחיד, רציף, מוגדר וסטטי, בעוד שהקיום האמיתי אינו סטטי אלא דינמי, משתנה, לא אחיד. לפי העקרון העצמיות הרציפה היא תפיסה שכלית שלנו והעצמי לרבות גופנו וקיומנו בהוויה הנוכחית אינו דבר ממשי ומוחשי ומוגדר מאד כפי שאנו חווים אותו ולכן מגבשים עצמיות, אגו ואחיזה בגוף הגוררת התנהגויות לא חומלות כלפי אחרים, , אלא רצף תהליכי של קיום שהחל על ידי מי שהביא אותנו לגוף זה, וימשיך לאחר שהגוף הנוכחי הזה יפסיק לתפקד- כלומר שקיומנו אינו ממשי רק על בעצמיות הגוף החי והמודע הנוכחי- ההכרה, המודעות, העצמיות העכשווית, אלא חורג מכך מגבול של זמן, מקום וממשות ונמשך על רצף קיומי.

האני על פי הבודהיזם אינו אלא אשליה בה שקועה ההכרה שלנו בקיום הפיזי, אשליה הנובעת מנבערות תודעתית שתיתנפץ על סלע ההארה, המודעות וההבנה אודות טבענו היסודי האמיתי.
מושג ה”אין אני” משתלב עם התפיסה הבודהיסטית בדבר התגלגלות הנשמה, ובדבר עקרון הרצף הקיומי הקארמתי, השאיפה להארה, החורגת מגוף פיזי ומוגבלות הקיום המוחשי.