ריטלין
הורים, מורים ואפילו תלמידים תולים תקוות רבות בריטלין – התרופה בעלת ההשפעה על הכימיה במוח, שמצליחה להשתלט על הסימפטומים של לקויות קשב וריכוז. סימפטומים אלה מונעים מהאדם הסובל מהם להתרכז ולשבת בשקט. כך נצברים פערים התנהגותיים, חברתיים ולימודיים. אך האם הריטלין הוא פתרון יחיד?
טיפול בשיטת אלבאום נעשה בשילוב ריטלין או בלעדיו, ומציע הסתכלות כוללנית על כל הנוגע לנטילת תרופות לטיפול בלקויות קשב וריכוז.
כיצד מאבחנים את הצורך בריטלין?
הסימנים ללקות קשב וריכוז נבדקים באמצעות אבחון קשב וריכוז מיוחד שנבדק על ידי פסיכולוג חינוכי מומחה או נוירולוג. תוצאות האבחון נמסרות להורים, ובמידה ונמצאו הפרעות תפקוד משמעותיות בשל לקות הקשב והריכוז, יחד עם סימנים של היפר-אקטיביות, אז מופנה הנבדק לטיפול באמצעות נטילת ריטלין.
נטילת הריטלין מלווה בחששות רבים.
• הורים מפחדים מהתדמית השלילית של הילד כ"מופרע" שצריך כדורים פסיכיאטריים. הם מתלבטים בין תדמית זו לבין תדמית ה"מפריע הנצחי", הילד ה"מבוזבז" ושאר בעיות ההתנהגות. הם מפחדים מהסממנים המוכרים של חוסר תאבון, עייפות, אפאטיות וכדומה.
• המורים חווים תלמיד אחר לגמרי. כזה שלא פעלתן כבעבר – אך גם שקט מדי, נמצא-לא נמצא, לא רעב ולפעמים עייף מאוד. חלקם מרוצים מהשקט שבכיתה, חלקם מתקשים להגיע אל לבו של התלמיד החדש-ישן בכיתה, שזוכר את מערכת היחסים הסבוכה איתם מהימים שבהם הפריע, וכעת נאלץ להתאים את עצמו לסטטוס החדש שלו…
• הילדים עצמם לא תמיד יודעים מה תפקיד הריטלין, הם מתקשים להבחין בין מיהם באמת לבין מיהם עם הכדור או בלעדיו. הם עייפים יותר, לפעמים פחות חברתיים, ולא משוכנעים שכל העסק הזה לטובתם.
על כן, נטילת ריטלין חייבת לבוא עם תמיכה מקיפה וכוללנית, הרואה את טובת הילד במרכז ומקדמת אותו מן המקום שבו הוא נמצא.
שיטת אלבאום מציעה טיפים או נקודות למחשבה למשפחה, לאנשי חינוך ולמטופל עצמו:
למשפחה ובעיקר להורים –
1. נטילת ריטלין היא רק פרוסה אחת מהעוגה שהילד צריך לקבל. חשוב ללוות את הריטלין בהסבר מראש לעצמכם ולמטופל: מה עושה הכדור, מה מטרתו, כיצד נמדוד את הצלחת הטיפול, מהן השלכותיו הפיזיולוגיות של הכדור.
חשוב להסביר לילד/
לנער שמקבל את הריטלין, שאמנם הוא נוטל כדור – אך הוא אינו חולה. חשוב שיידע את התרומה של הכדור לתפקוד השגרתי ולסדר היום שלו, כדי שלא יתערער הדימוי העצמי של הילד.
2. החליטו עם הילד האם תספרו על הריטלין, ולמי. ייתכן שהילד יתבייש בכדור ולא ירצה לספר לחבריו. ייתכן שאתם תהיו אלה שתרצו להשאיר את הריטלין בסוד – אך חשבו, מה אתם משדרים כך לילד? שימו את שאלה זו "על השולחן", יחד עם הילד במידת האפשר ובהתאם לגיל.
3. טיפול משלים – הריטלין הוא כאמור ההתחלה. חשוב להעניק לילד, בכל גיל שהוא, תמיכה רגשית באמצעות תרפיה כלשהי או חוג טיפולי. חיזוק הדימוי העצמי, העבודה על גבולות וכישורי חיים – כל אלה חשובים שבעתיים אצל מטופלים בריטלין. שיטת אלבאום מציעה כמה וכמה תוכניות טיפול לילדים ולבוגרים הנוטלים ריטלין.
לצוות החינוכי
1. ערכו שיחת "דף חדש" עם המטופל. הסבירו לו שאתם מבינים את הקושי שלו ושאתם שותפים שלו בדרך החדשה. הזכירו לו שאתם מאמינים בו וביכולות שלו גם בלי הכדור – ושהכדור הוא רק אמצעי להציף את כל היכולות למעלה. קבעו עם הילד שהכדור לא ישמש אותו כ"תירוץ": אם ישכח לקחת כדור, התנהגותו היא עדיין באחריותו המלאה. אם לא יוכל להכין שיעורי בית בתום השפעת הכדור – המקצועיות שלו היא זו שתיפגע.
2. העניקו תמיכה לימודית. סביר להניח שהילד צבר פערים אלו או אחרים בתקופה שלפני הטיפול. השתדלו להעניק לו את התמיכה הדרושה לו: דפי עבודה מותאמים, היקף שונה של שיעורי בית, מבחנים מותאמים וכיו"ב.
לילד/לנער המטופל בריטלין
דע את מטרת הכדור. קרא עליו, הכר את יתרונותיו ולמד על הביקורות נגדו. הבן את המשמעות של נטילת הכדור. זכור מדוע אתה מקבל את התרופה וכיצד היא יכולה לשנות את מסלול חייך לטובה, בלימודים ובכלל.
הימנע מלהשתמש בריטלין כתירוץ. אם תשכח ליטול ריטלין – אין זה תירוץ להתנהגות לא מקובלת החורגת מכללי הסביבה. הייה אחראי על מינון הריטלין כפי שנאמר על ידי הרופא.
דע לדרוש את מה שמגיע לך בבית הספר: מקום ישיבה שמאפשר לך ריכוז מיטבי, חבר ללימודים שיעזור לך בעת הצורך, חלוקת משימות המותאמת לך וכן הלאה.
הריטלין הוא רק גורם אחד בטיפול בלקויות קשב וריכוז המלוות בהיפר-אקטיביות. מטפלי שיטת אלבאום עובדים עם מטופליהם עם ריטלין או ללא ריטלין, ותמיד תוך הקשבה לאדם שמולם.
