רמות ברזל בדם

ברזל בדם – מחסור ועודף ברזל בגוף הברזל נוטל חלק ביצירה של חלבונים ואנזימים ובכללם בהמוגלובין, שתפקידו להעביר חמצן לתאי הגוף ולהחזיר לריאות את הפחמן הדו-חמצני. מחסור בברזל עלול לגרום לעייפות, מערכת חיסונית חלשה ואנמיה מחוסר ברזל. אבל, מה קורה עם עודף ברזל ? מצב זה יכול להיות גרוע באותה מידה, לפעמים אפילו יותר והוא ... להמשך קריאה

ד"ר מרדכי הוכברג

עודכן בתאריך

בריאות הציבורויטמינים
תאי דם אדומים. מקור: ויקידפיה. ברשיון. צילום: Us National Institutes of Health

ברזל בדם – מחסור ועודף ברזל בגוף
הברזל נוטל חלק ביצירה של חלבונים ואנזימים ובכללם בהמוגלובין, שתפקידו להעביר חמצן לתאי הגוף ולהחזיר לריאות את הפחמן הדו-חמצני. מחסור בברזל עלול לגרום לעייפות, מערכת חיסונית חלשה ואנמיה מחוסר ברזל.

אבל, מה קורה עם עודף ברזל ? מצב זה יכול להיות גרוע באותה מידה, לפעמים אפילו יותר והוא הרבה יותר שכיח ממצב של חוסר ברזל. מחלה זו קשורה לתורשה ושמה הוא הימוכרומאטוזיס. מחבר מאמר זה במקור, באנגלית, מספר שאביו סבל ממחלה זו – רמת הפריטין אצלו בדם הייתה קרובה ל- 1,000 מ"ג/מ"ל בגלל מחלת דם בשם ביטא טלסמיה. הוא תרם דם בקביעות ורמת הפריטין אצלו בדם ירדה לנורמה. אבל, עודף הברזל שהיה אצלו בעבר פגע בלבלב וכעת הוא סובל מסוכרת מסוג 1 – סוכרת התלויה בהזרקת אינסולין.

כותב המאמר עצמו, במקור האנגלי, תורם דם בעצמו, כמות קטנה, מספר פעמים בשנה. אדם זה, שהוא רופא, מפנה אנשים לבדיקות דם לקביעת רמת הברזל והפריטין אצלם ומסתבר שלרבע מהם יש רמת פריטין גבוהה יותר מן האופטימום. הוא ממליץ לכל אדם לעבור בדיקות דם לפחות פעם בשנה. כך ניתן כמובן לגלות לא רק עודפי ברזל אלא גם, בין השאר, מהן הרמות של הויטמינים B12, D ונתונים לגבי פעולת בלוטת התריס.

הפריטין הוא חלבון המצוי בתאים ואוגר ברזל. רמותיו צריכות להיות בין 20 ל-80 נ"ג/מ"ל. רמה נמוכה יותר פירושה חוסר ברזל – רמה גבוהה יותר מ- 80 פירושה עודף ברזל. הכמות האופטימאלית היא בין 40 ל- 60 נ"ג/מ"ל. רמה מעל ל- 100 גורמת נזק לגוף, רמה מעל ל- 200 רעילה ביותר והיא גורמת לנזקים קשים לכל מי שיש לו רמה כזו במשך פרק זמן ניכר.
חשוב לכל אדם לבדוק את רמות הפריטין בגופו כדי לברר אם אין לו תורשה המובילה לאצירת עודף ברזל בגוף. אם זה קורה, אז עודפי הברזל עלולים להיאגר בכבד, בלב ובלבלב.

הברזל הינו זרז רב עוצמה לתהליכי חמצון, מצב שעלול לגרום למחלות קשות ובכללן צמקת הכבד (צירוזיס), סרטן בכבד, הפרעות קצב בלב, סוכרת מסוג 1, מחלת אלצהיימר ואינפקציות ויראליות ואינפקציות ובקטריאליות. חיידקי מחלות המתרבים בגוף זקוקים לברזל. אם נותנים לחולה ברזל, מאחר ויש לו אנמיה, המחלה רק תתחזק.
חוקרי סרטן מצאו לאחרונה הוכחות חדשות לכך שהשכיחות של סרטן המעי הגס גבוהה 2 עד 3 פעמים יותר כאשר כמות הברזל בתפריט גבוהה מדי עבור הצרכים התזונתיים של הגוף.

גורמי סיכון כתוצאה מעומס ברזל
אנשים הסובלים מהימכרומטוזיס אינם היחידים הצוברים יותר ברזל יחסית לבריאים. בעוד שנשים בתקופת הפוריות סובלות לעיתים נדירות מעודף ברזל, מרבית הגברים המבוגרים ונשים מבוגרות יותר נוטים להיות בסיכון רב לכך. זה קורה מאחר ולהם אין אובדן דם מדי חודש. סיבה שכיחה נוספת לעודף ברזל היא צריכת אלכוהול, אשר מגבירה את ספיגת הברזל מהמזון. לדוגמה, אם שותים יין אחרי אכילת בשר, קולטים יותר ברזל ממה שדרוש לגוף.

סיבות נוספות לרמת ברזל גבוהה הן אלו:

  • בישול בסיר מברזל, כאשר יש חומציות במזון המבושל.
  • אכילת מזונות מעובדים, כמו דגנים ולחם, המועשרים בברזל. הברזל בו משתמשים להעשרת מוצרים איננו אורגני וספיגתו גבוהה מדי.
  • נטילת תוספי מולטי מינרלים מכילי ברזל
  • תפריט דל בברזל יכול לעזור בהורדת רמת הדלקתיות בגוף. מחקר שפורסם ב "אמריקן הארט ז'ורנאל" לימד שלאלו להם יש רמת ברזל נמוכה בדם יש פחות סיכון להתקפי לב ואירוע מוחי. אם רמת ברזל גבוהה מהווה את הסיבה העיקרית למצבים דלקתיים ולמחלות לב וכלי דם, מובן מאליו שהטיפול היעיל הוא להוריד את רמת הברזל בדם ולא ליטול תרופות לבעיות אלו. מסתבר שטיפול להורדת רמת ברזל גבוהה בדם הוא פשוט למדי. יש המציעים לצרוך חומרים סופחי מינרלים כמו חומצה פיטית המצויה בדגנים וגרעינים שונים. אך טיפול כזה יעיל רק במקרים גבוליים.

מתן תרומת דם הוא טיפול הרבה יותר מיידי ויעיל. במקביל יש להימנע מצריכת ברזל מתוספים וממזונות מועשרים בו. בנוסף, תה ירוק ותה רוזמרין מצמצמים את ספיגת הברזל, כורכום ואסטאקסנטין עוזרים אף הם.

מקורות:
Cell Rep August 2012
Am J Public Health April 2013
Am Heart J November 2011 Am J Clin Nutr March 2001
Free Radic Biol Med April 2006
Biochem Biophys Res Commun October 2001
The Atlantic January 10, 2013
Mercola. Iron in Your Blood , June 05, 2013

* האמור במאמר זה אינו בגדר ייעוץ או מרשם רפואי אלא מידע שהופיע בעיתונות מדעית או ברשת האינטרנט. על מי שנזקק לטיפול, יש לפנות לרופא או תזונאי, בהתאם למצבו.

מאת: ד"ר מרדכי הוכברג Ph.D, תזונאי. מתוך כתב העת "תזונה פלוס". לרכישת מנוי, התקשרו 08-9407466

דילוג לתוכן