תוקפנות של בנים

על תוקפנות של בנים ומשמעותה

מאמר שני בסדרה בנושא תוקפנות ומגדר

במחקרים שהשוו בין משחקים של בנים לאלו של בנות נראה כי בנים רבים ביניהם פי 20 מבנות. אולם המריבה ואפילו המכות לאו דווקא הופכים אותם לאוייבים. ההיפך הוא הנכון. דרך האינטרקציה האגרסיבית זה עם זה הם נהיים, לא אחת, חברים טובים וקרובים. בנות, לעומת זאת, רבות הרבה פחות מבנים ועל פי רוב המריבה תהיה מילולית ולא פיזית. אולם, בניגוד לבנים, המריבה נשארת לאורך זמן ומשאירה משקעים רבים. 

דיכאון. מקור: ויקיפדיה. ברישיון cc3-by-sa. צילום: Hendrike
 אילוסטרציה. מקור: ויקיפדיה. ברישיון cc3-by-sa. צילום: Hendrike

מעבר לכך, אם ילד בא ולוקח בכוח משהו מילד אחר והילד הנתקף מגיב לזה באגרסביות, אז הוא מוערך יותר בקרב הבנים האחרים. זאת בתנאי שהילד שמגיב באגרסיביות עושה זאת כתגובה, ולא כהתעללות ללא פרובוקציה מצד האחר. לעומת זאת בנות שמתנהגות באופן אגריסיבי, גם אם נלקח מהן משהו על ידי מישהו אחר, מוערכות פחות בעיני חברותיהן.

איך ניתן להסביר את היחס השונה של בנים ובנות לתוקפנות? חלק מההבדלים הללו נובעים מהבדלים ביולוגים ונוירולוגים וקשורים לרמות הורמונים שונים עוד משלב הרחם. כלומר, היחס השונה לתוקפנות אינו רק משהו חברתי ונלמד, אלא גם משהו מולד.

הבדל זה יכול להסביר גם מדוע ספורט אגרסיבי הוא כיף עבור בנים רבים ויוצר עבורם חברויות בניגוד לבנות. גם הדרך שבה בנים יוצרים קשר ביניהם שונה מהבנות. בנים יקניטו זה את זה בחיבה בניגוד לבנות. ההבדל בדרך שבה בנים ובנות תופסים אגרסיה ותוקפנות יכול להסביר מדוע המפגש ביניהם, בעיקר בגילאים צעירים יותר, יכול להיות בעייתי. הבנים יכולים לנהוג באופן אגריסיבי בבנות כגון: משיכה בצמות, דחיפות קלות שלהן וכדומה. זוהי דרכם ליצור אינטרקציה וחברות. אולם הבנות יעלבו ויכעסו מול מגע מסוג זה ולא יבינו מדוע בנים שמחבבים אותן מתנהגים כך.

הפתרון הוא לא לדכא את האגרסיה והתוקפנות של הבנים, כפי שמערכת בית הספר מנסה לעשות, לא אחת, אלא לתעל אותה למקומות חיוביים. יש הורים שנמנעים מלתת לילדיהם חוג של ספורט אגריסיבי מתוך פחד שהדבר יהפוך אותם ליותר אגרסיבים, אולם מחקרים מראים שההפך הוא הנכון. אם אין לילד מקום לתעל את האגרסיה והתוקפנות שלו, זה יכול להוביל לעודף תוקפנות בבית או בבית הספר. הספורט האגרסיבי לעומת זאת (כגון: אגרוף, פוטבול, וכדומה) יכול לתעל את הדחף האגרסיבי למקום קונסטרקטיבי יותר ולעדן אותו.

אם הבן שלכם מגלה, אם כן, דחפים אגרסיבים (ברמת הנורמה כמובן), במקום להבהל מכך נסו לחשוב ביחד איתו כיצד אפשר לתעל את האגרסיה הזו. מהם החוגים המענינים אותו? איזה פעילויות הוא יכול לעשות שיגרמו לו הנאה ויתעלו את האגרסיה? מצד שני יש גם להסביר לבנים כי בנות חוות תוקפנות באופן אחר וכי מה שהם חווים כדרך ליצור חברות לא תמיד נעים לבנות. בכך אתם כהורים יכולים להוות אנשים העוזרים לתווך ולעזור להם לפתוח את דרכי התקשורת שלהן אל מול בנות כיתתן ואחרים.

מאת: ד”ר עירית קורן, מטפלת קלינית, מרצה והמחברת של הספר “ארון בתוך ארון: סיפוריהם של הומואים ולסביות דתיים” בהוצאת ידיעות אחרונות.