העדר סמכות הורית בעידן השפע: לפנק, לפנק, לפנק
כולנו הפכנו להורים עם הרבה רצון טוב לתת להם את הטוב ביותר, להשקיע בהם, ללמד אותם, להעביר להם את משנתנו הסדורה ולהפוך אותם לבוגרים, אחראים וחיוניים לעצמם ולחברה.
בעבר, ההורות היתה סמכותית יותר, היררכית יותר, היה ברור המקום והתפקיד של ההורה למול מקום הילדים. ההורים החליטו והילדים עשו מה שאמרו להם. אם העזו לשאול למה. התשובה היתה ככה וזה היה בסדר גמור. היינו מחכים זמן רב כדי לקבל חפץ שרצינו (בגד/אופניים ועוד) וגם אז זה היה מכסף הכיס שלנו ואחרי שעמדנו בהרבה דרישות מקדימות לרכישה. מוצרים לא היוו תחליף לזמן איכות ולנתינה הורית וגדלנו בהחלט לא רע.
מאז כללי המשחק השתנו, תפיסת ההורות והחינוך הפכה דמוקרטית יותר, רובנו משתפים את הילדים בקבלת החלטות משפחתיות ואישיות, בחלק מהמקרים הם לא שואלים לדעתנו ('את לא מחליטה עליי', מצלצל לכם מוכר?), חלקנו מאוד רוצים להיות חברים של הילדים שלנו (ולא רק בפייסבוק) והסמכות ההורית הולכת ומתערערת לנגד עינינו. בדרך אנחנו עושים לא מעט טעויות מחוסר ניסיון, חוסר ידע, חוסר הבנה ועוד. אחת הטעויות השכיחות בעידן הנוכחי היא לפנק את הילדים ולקנות להם מוצרים ושירותים שונים. המשמעות של הסיטואציה היא שאנחנו כל הזמן מנסים לרצות את הילדים ולפצות אותם על חוסר הזמן, חוסר שימת הלב, חוסר הסבלנות והם מצידם מנצלים את התחושות הללו כדי לקבל יותר, אך אינם מאושרים בסופו של יום.
איך כל זה קשור לתקשורת, אתם שואלים? שאלה טובה! במקרים רבים הורים מפצים ומפנקים את ילדיהם באמצעות מסכים המהווים תחליף לקשר, ליחסים, לשיחה ולזמן איכות אמיתי בחיי היומיום במשפחה. הורים רבים רוכשים לילדיהם מכשירים סלולריים חכמים, טלוויזיות ו/או מחשבים לחדר, אייפד/טאבלט למשחקים, פלייסטיישן ועוד. ילדים רבים דורשים לרכוש ולשדרג מוצרים אלה מדי זמן בזמן כי הטכנולוגיה מתקדמת והם לא רוצים 'להשאר מאחור' רחמנא ליצלן. הצדקה אחרת היא שלכולם יש. גם פה אנחנו נוטים להשתכנע כי איננו רוצים שהילד שלנו יהיה חריג ושונה מהילדים האחרים בכיתה.
אז מה עושים? עלינו לחשוב טוב טוב מה באמת מתאים לילד שלנו, מה הוא באמת צריך (ולא רוצה, ויש הבדל גדול בין השניים…), מה מתאים לו ברמה הקוגניטיבית והרגשית כאחד ומה המשמעויות של ההחלטה עבור הילד ועבור ההתנהלות המשפחתית. לדוגמא ההחלטה לרכוש לילד טלוויזיה לחדר משפיעה על בילוי זמן רב בחדר ללא ההורים והאחים, על צפייה בטלוויזיה על חשבון זמן לימודים, זמני שינה ו/או זמני משפחה וחברים, ההחלטה יוצרת חוסר יכולת לשליטה או פיקוח הורי על חשיפת הילד לתכנים שונים שאינם מתאימים לגילו או ליכולותיו ומשנה את כל מערך היחסים בבית בחיי היומיום.
המסקנה המתבקשת היא שעלינו כהורים וכמבוגרים אחראים לקבל החלטות מתוך אידאולוגיה הורית כוללת המורכבת מתפיסות, אמונות ועמדות כלפי מקום התקשורת בבית ולא מושפעת מגחמות, פיצויים, איומים או פחדים המובילים/גוררים אותנו לקבלה. עלינו להחליט בינינו מהם הגבולות של התקשורת בבית ולהעביר את כללי ההתנהגות המקובלים לילדים בדיאלוג פתוח אך סמכותי המבהיר את הכללים ומסביר את ההצדקה להם. מומלץ בחום לבלות יותר עם הילדים ולא לקנות להם מכשירים שיאפשרו שקט רגעי אבל ינטרלו את הילדים, יגזלו מאתנו את זמן האיכות המשפחתי ואף עלולים לחנך אותם באופן שאינו מקובל עלינו. בילוי נעים!
נ.ב טור זה אינו אומר שלא נקנה לילדינו חפצים או מכשירים טכנולוגיים שונים, אך זאת מכיוון שאנחנו משוכנעים שהם נחוצים עבורם, מלמדים אותם ותורמים להם ולא יזיקו להם.
מאת: ד"ר שלי גפן. ד"ר שלי גפן היא מרצה וחוקרת תקשורת המתמחה ביחסים סביב המסכים. במסגרת זו היא מעבירה הרצאות וסדנאות להורים וצוות חינוך במטרה להתנהל באופן מיטבי במציאות התקשורתית כיום. במסגרת זו שלי מעבירה הרצאות וסדנאות להורים, למתבגרים ולאנשי מקצוע במטרה לשפר את היחסים ולהתנהל באופן מיטבי סביב המסכים.
