כולנו גדלנו בסביבה תמימה, סגורה וברורה. ההבדל בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי היה ברור וחד משמעי. מה שקרה בבית לא יצא החוצה (אמרנו: לא מכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ) ומה שרואים בחוץ לא נכנס הביתה. הבית מייצג את הרגש, החום והאהבה, קירבה ויחסים אבל לא ממש מדברים עליהם. במרחב הציבורי מתעסקים בעניינים של רציונל, פוליטיקה וכלכלה.
המסכים שברו את ההפרדה ויצרו טשטוש בין הפנים לחוץ, בין הרגש לרציונל, בין ילדים ומבוגרים. כבר אמרנו שעידן התמימות כבר עבר מן העולם, לא? המסכים מביאים לנו את הדברים באופן ויזואלי, כמעט אמיתי ומוחשי לתוך הבית ולא מאפשרים לנו להתעלם מהם. המצלמות נמצאות בכל מקום ומתעדות כל דבר ומכניסות אותו לביתנו, לילדינו ומתחת לאפנו. אז איך המסכים השפיעו על תפיסת המיניות של הילדים ובעיקר המתבגרים ?
כיצד המסכים משפיעים על תפיסת המיניות בקרב הילדים?
הילדים לומדים על העולם, על החברה, על היחסים החברתיים דרך התכנים המוצגים. ילדים צעירים לומדים כיצד נראית משפחה, כיצד אנשים מתנהגים זה לזה וכיצד נראים בנים או בנות. הם לומדים איך מתחילים עם בחורה, איך בחורה מתלבשת ואיך צריך להתנהג אליה. המין נמצא בכל מקום ובכל סיטואציה במשפחה, בזוגיות, ביחסים המותרים והאסורים. המין מאוד ויזואלי וניראה זמין וקל להשגה. היא לא באמת מתכוונת להגיד לא, גם אם היא אומרת!!
הפריצות שמאפשרים המסכים משמעותית מאוד בגיל ההתבגרות. גיל זה מאופיין בחיפוש מידע ועניין מרובה בשל גיבוש זהות מגדרית ומינית, המלווה בשינויים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים. חיפוש זה נעשה דרך הרשת באופן פשוט ונוח אך לצערנו גילויים אלה אינם בהכרח מציאותיים ועלולים לגרום לעיוות המציאות בקרב המתבגרים. עיוות שישפיע על אופן תפיסת המיניות ומשמעותה ביחסים שיבנו בהמשך עם בני זוגם ובמשפחתם.
בעבר ההורים והסביבה הקרובה היו מקורות המידע והיה ביכולתם לשלוט באופן העברת המידע, להתאימו לגיל הילדים ולסיטואציה. אנו כהורים כבר לא יכולים לעצור את הסכר ולמנוע מילדינו להכיר את המושגים, להבין את היחסים וללמוד כיצד ילדים באים לעולם בלעדינו. היום אנחנו נאלצים להתמודד עם התוצאה שהיא הבנה חלקית, מוטעית ולא מותאמת לילדינו.
עם זאת, אין ספק שיש לנו תפקיד חשוב ומשמעותי בתיקון העוולות שעושה התקשורת: עלינו למצוא את הדרכים להסביר לילדים מה נכון ומה לא נכון, כיצד עליהם להראות ולהתנהג במצבים שונים, מה ההשלכות והתוצאות של יחסים אינטימיים, מה הם מביעים ומתי הם לגיטימיים. עלינו לשלב את התובנות עם דוגמאות מהחיים, עם מודלים מוכרים ואף לנצל את המידע המוצג במסכים כבסיס לשיחה אמיתית ופתוחה, לשם תיאום ציפיות והכנת הילדים לחיים האמיתיים.
עלינו להכיר בעובדה שכנראה לא נוכל למכור לילדינו את סיפור החסידה אבל נוכל לעזור להם להבין מה אמיתי ומה לא אמיתי, איך נהנה מיחסים ומיניות בזוגיות ואיך נימנע מתוצאות לא רצויות הנלוות ליחסים. לא נוכל עוד לפעור פה כשילדנו בן ה – 8 ישאל האם אנחנו עושים סקס אך נדע למנף את הסיטואציות הללו לשם הסבר, הבהרה וקישור למציאות כמבוגרים אחראים. זאת בכדי לאפשר להם להתמודד נכון עם התמונות והמידע המציף אותם מכל עבר כשהם מנסים לשחק בברבי או בבאטמן להנאתם ולהישאר תמימים כמו שילדים אמורים להיות.
מאת: ד"ר שלי גפן. ד"ר שלי גפן הינה מרצה ותיקה בתקשורת (במכללה למינהל, אוניברסיטת תל אביב ובאונ' פתוחה). בימים אלה סיימה את כתיבת הדוקטורט בנושא המשפחה והתקשורת. מעבירה הרצאות/סדנאות וייעוץ לילדים, הורים ואנשי חינוך במציאות התקשורתית כיום.
