מחקר חדש מצביע על קשר בין תרופות נוגדות דיכאון ובין סיכון מוגבר לשבץ מוחי
סובלים מדיכאון ומשתמשים בתרופות אנטי דיכאוניות ? יש סיבה לדאגה. מחקר חדש שפורסם על ידי חוקרים מטייוואן בכתב העת Journal of American Psychiatric Association מצביע על קשר בין שימוש בתרופות נוגדות דיכאון ממשפחת הSSRI. Selective Serotonin Re-uptake Inhibitor; – תרופות מחומרים מעכבי ספיגת סרוטונין בררנים. תרופות מוכרות המשתייכות לקבוצת התרופות מסוג הן פרוזק ואסציטלופרם – כמו ציפרלקס לדוגמה.
לשם כך בחנו החוקרים 24,214 חולים שסבלו משבץ, מתוך מאגר מידע בטיוואן מהשנים 1998 ועד השנים 2007. החוקרים השוו את שיעורי השימוש בתרופות נוגדות דיכאון, במהלך המחקר, בפרק זמן של 7, 14 ו-28 ימים לפני השבץ.
התאמות התבצעו בקיזוז והתאמת גורמים כגון גיל, מין, קיומה של הפרעת מצב רוח, סוג השבץ, חומרת התסמינים הכרוניים ומשך השימוש בתרופות נוגדות הדיכאון.
הגיל הממוצע לאירוע של שבץ היה 68 . 48.3% מהלוקים בשבץ היו נשים. מעל 36% מהנבדקים סבלו מהפרעות מצב רוח.
ניתוח הממצאים לאור התאמות אלה, העלה כי הסיכון ללקות בשבץ מוחי, בקרב חולים שהשתמשו בתרופות אנטי דיכאוניות SSRI, בתקופה של 14 יום לפני אירוע השבץ האסכמי היה גדול ב48%.
עוד העלו הממצאים מסקנה לפיה הסיכון ללקות בשבץ היה בעל קשר מיתאמי שלילי למספר המרשמים שקיבלו החולים בשנה שקדמה לאירוע השבץ– כלומר ככל שחולה דיווח על כך שקיבל יותר מרשמים לטיפול בדיכאון, כך קטן הסיכון לשבץ באופן הבא:
1. חולים שקיבלו 1-2 מרשמים לתרופות אנטי דיכאוניות, בשנה שקדמה לאירוע השבץ, היו בסיכון הגדול ביותר ללקות בשבץ, לאחר 14 יום מדגמיים של שימוש בתרופות אלו.
2. חולים שקיבלו 3-5 מרשמים לתרופות אנטי דיכאוניות בשנה שקדמה לאירוע השבץ, לא נמצאו כבעלי סיכון גבוהה יותר ללקות בשבץ בתקופה המדגמית.
3. לעומת זאת אנשים שקיבלו 6 מרשמים ומעלה בשנה שקדמה למחקר, היו בעלי סיכון נמוך ללקות בשבץ, יותר בהשוואה לקבוצות האחרות.
החוקרים סבורים כי הממצאים עולים בקנה אחד עם תוצאות מחקרים אחרים המעידים על כך שתרופות SSRI היו בעלי השפעה פוטנציאלית על טסיות הדם ולכן על עיכוב קרישת דם, באופן הקשור בסיכון גבוה לדימום פנימי. עם זאת, ממצאים אלו הפתיעו את החוקרים מכיוון שהם היו קשורים דווקא לסיכון מוגבר לשבץ איסכמי שקשור לשיבוש באספקת הדם בגלל שימוש בחומרים מסוג SSRI. החוקרים סבורים שייתכן שהמנגנון קשור להשפעת הסרוטונין כמכווץ כלי דם אולם המנגנון המדויק הגורם לתהליך שסופו בסיכון גבוה יותר לשבץ, נותר לא מפוענח.
לסיכום, החוקרים מדגישים כי על רופאים מטפלים להקפיד על אופי הטיפול באנשים המצויים בסיכון לשבץ, לשקול באלו תרופות אנטי-דיכאוניות להשתמש ואף להתחיל את השימוש בתרופות אלה במינונים נמוכים בתחילת הטיפול תוך פיקוח רפואי צמוד לגבי תגובות לוואי.
