ממצאי מחקר ישראלי חדש : BMI-משקל בגיל 17 מנבא סוכרת ומחלות לב בגיל 30-40
האם ניתן לנבא מחלות לב וסוכרת כבר בהתאם למשקל שלכם בגיל צעיר ? מחקר ישראלי שפורסם על ידי צוות חוקרים רחב, בכתב העת בנושאי רפואה New England Journal of Medicine, מצביע על ממצאים לפיהם BMI -מדד מסת- הגוף בגיל 17 הוא גורם מנבא אפקטיבי של סיכון לחלות במחלת סוכרת ומחלות לב בגיל 30-40.
ממצאי המחקר מצביעים על כך שה-BMI מנבא היטב כבר בגיל 17, גם בערכי מאסת גוף אשר נחשבים תקינים, סיכוי למחלת לב. אך ככל שה-BMI נבדק בגיל מאוחר יותר הסמוך לגיל 30, הוא משמש מנבא יעיל יותר בניבוי סוכרת. החוקרים מציינים כי ההבדל בין מחלות לב למחלת הסוכרת נובע מגורמי יסוד שונים הנעוצים במנגנונים שונים בהתפתחות סוכרת ומחלות לב. הבדל זה הוא בעל משמעות על תכנון התערבותי בכלל האוכלוסייה ובפרט בקרב צעירים.
ממצאי המחקר הצביעו על כך שבעוד שמחלת הסוכרת מסוג 2 קשורה בשינוי המאסה של הגוף מתקופת ההתבגרות ועד לבגרות המוקדמת (גילאי 30-40) ובמדד מסת הגוף סמוך לאבחנה, הרי שיש למדד מסת הגוף כבר בגיל ההתבגרות ובתוך הטווח התקין ערך מנבא ייחודי ביותר בהערכת הסיכון למחלות לב.
ממצאי המחקר מבוססים על תוצאות מחקר מעקב, שהתקיים במשך 17 שנים בקרב מעל 37,000 אנשי קבע בריאים (גברים) המשרתים בצה"ל. במהלך המחקר אובחנו 1,173 חולי סוכרת חדשים ו- 327 חולי לב חדשים.
המחקר נערך על ידי צוות משותף, בראשות ד"ר אמיר תירוש מבית החולים תל השומר ומאוניברסיטת הרווארד בארה"ב, הפרופסורית איריס שי והפרופסור אסף רודיך מאוניברסיטת בן-גוריון שבנגב בצוותא עם חוקרים נוספים מבית-החולים תל השומר ומחיל הרפואה: ד"ר ניר אילון, ד"ר ארנון אפק, ד"ר ברק גורדון, גב' אסטלה דרזנה,ד"ר גל דובנוב-רז, פרופ' שלמה וינקר ד"ר דורית צור, והפרופסור ארי שמיס.
במחקרם, בחנו החוקרים את הקשר בין מדד מסת הגוף בגיל 17, כפי שנמדד בלשכת הגיוס, לבין הופעת סוכרת מטיפוס 2 או מחלת לב בגילאי 25-47 .במחקר נלקחו בחשבון גורמי הסיכון הקשורים הרלוונטיים לסוכרת ולמחלות לב וביניהם שיעור הסוכרים ורמות השומנים בדם בעת צום, ערכי לחץ דם, התעמלות גופנית, הרגלי עישון, רקע משפחתי רפואי ועוד.
החוקרים בחנו את הקשר בכל טווח BMI לרבות מדדים שנחשבים תקינים- BMI נמוך מ-25 באמצעות ניתוח המדדים של אנשי הקבע הנאספים על ידי צה"ל בבדיקות תקופתיות מידי 3-5 שנים.
בחינת החוקרים הובילה אותם למסקנה כי מערך מדד מסת גוף בגיל 17 של 23.4 נמצאה עלייה משמעותית בסיכון למחלת הסוכרת. קרוב לשלושים אחוזים מהצעירים בגילאי 17 נכללים בקבוצת של BMI בעל ערך כזה או גבוה ממנו.
עוד באותו נושא -BMI:
החוקרים מצאו כי הסיכון לסוכרת כבוגר צעיר (גילאי 30-40) עלה ב10% על כל עלייה ביחידה אחת של מדד מסת הגוף בגיל 17. ברם, החוקרים מסבירים כי הקשר "היה מתווך ברובו על-ידי מדד מסת הגוף בגיל 30". לפיכך ייתכן כי נערים באחוזוני ה-BMI הגבוהים אשר גדלו להיות מבוגרים רזים, לא היו בסיכון גבוה לחלות בסוכרת.
מן הממצאים עולה גם כי ממצאים הללו עמדו בניגוד לקשר להופעה מוקדמת של מחלת לב: עלייה משמעותית בסיכון למחלת לב הודגמה כבר במדד מסת גוף בגיל 17 מעל ערך ה- BMI התיקני 21. הסיכון למחלות לב עלה ב12% על כל עלייה של יחידת BMI אחת במדד מסת הגוף. מעבר לכך- נערים בעלי משקל גוף גבוה, שהתבגרו והורידו ממשקלם בבגרותם, היו עדיין בסיכון מוגבר למחלות לב, אם התאפיינו בBMI מעל 21 כאשר הם היו נערים. משמעות הממצאים הייתה כי BMI בגיל 17 וגם BMI בגיל 30 היו גורמי סיכון בעלי יכולת נפרדת לנבא מחלות לב מוקדמות.
לדעת הפרופסורית איריס שי "מחקר זה מחזק את ההנחה כי למחלת לב יש "זיכרון" ארוך יותר מאשר לסוכרת", ולכן חשוב לשמור על משקל גוף תקין של מתבגרים ובמקביל להתחשב בגורם הסיכון בעת בחינת ההסטוריה הרפואית של המטופל כשהיה בגיל צעיר. לגבי תחלואת לב, סבורה הפרופ' שי כי אף כי תהליך טרשת העורקים הוא ממושך, מחקרי התערבות תזונתיים מלמדים ששינוי הרגלים באורח חיים, אף בלא התערבות תרופתית, עשויה לעכב טרשת עורקים ואף לגרום לנסיגה במצב הטרשת.
לדברי ד"ר אמיר תירוש המחקר מלמד שהבעיה של עודף משקל והשמנה טרם הבגרות היא "רק קצה קרחון של עלייה בסיכון לתחלואה הנצפית לאחרונה בגילאי 30 ו-40, כיוון שהסיכון עולה כבר בטווח BMI הנחשב תקין." לדבריו אמנם מדובר במחקר תצפיתי אך על בסיסו נחוצים מחקרי המשך התערבותיים שיבדקו האם התערבות מניעתית בין היתר באמצעות הפחתת שיעורי ההשמנה והורדת מדדי מסת הגוף, במהלך גיל הילדות והבגרות תסייע בצמצום שיעורי תחלואה במחלות לב וסוכרת.
בראיון שנערך עם הפרופ' אסף רודיך הוא הדגיש את הצורך במחקרי נוספים לבחינת הקשר בין השמנה בקרב צעירים לבין תחלואה של מבוגרים צעירים. לדבריו השירות הרפואי שצה"ל נותן לאנשי הקבע ושמירת המידע הצבאית מספקים לחוקרים מאגר מידע ייחודי ואיכותי ביותר המאפשר ללמוד על גורמי סיכון למחלות שונות בקרב אנשים בגיל הבוגר-צעיר, מאגר שמהווה "תרומה חשובה של צה"ל לעולם הרפואה כולו".
לדברי הפרופסור רודיך "ידוע שילד או נער שמן מצוי בסיכון גבוה להיות בוגר שמן. ידוע גם שלבוגר שמן סיכון מוגבר לפתח סוכרת מסוג 2 ומחלת לב מגיל 50. החידוש במחקר זה הוא במספר נושאים :
א. המחקר מדגים שהקשר בין מדד מסת הגוף בגיל 17 לבין תחלואה בסוכרת ובמחלת לב מתקיים גם בטווח ה"לא שמן", כולל זה הנחשב כיום לחלוטין נורמלי.
ב. המחקר מראה את קיומו של הקשר בין מדד מסת הגוף בגיל 17 לבין תחלואה בסוכרת ובמחלת לב גם בהופעה מוקדמת יותר (גילאי 30-40) של שתי המחלות.
ג. מחקר זה מצביע על קשר שונה עם סוכרת לעומת מחלת לב שלא היה ידוע קודם.
ד. המחקר מעלה כי לגבי מחלת לב – מדד מסת הגוף בגיל 17 הוא גורם סיכון בלתי תלוי במדד מסת הגוף בבגרות.
המנגנונים האחראיים לקשר אינם נושא המחקר הנוכחי, אך מעסיקים מאוד את הקהילה המדעית. מסביר הפרופסור רודיך "המחקר תומך בקיום "זיכרון ביולוגי" שנשמר, לפחות עבור הסיכון למחלת לב, מגיל ההתבגרות ועד הבגרות המוקדמת. לגבי סוכרת "זיכרון" זה קצר יותר, ומאפשר תיאורטית (שכן נדרשת הוכחה אמפירית במחקרי התערבות) להפחית את סיכון היתר הנלווה ל-BMI מעל 23.4 ע"י שמירה על משקל תקין כבוגר ".
בתשובה לשאלה מה היא משמעות המדד ככלי ניבוי בהיבט של משתנים נוספים שעשויים לתווך את הקשר למחלות אלה השיב הפרופסור רודיך כי :"במחקר נבחן BMI כגורם סיכון תוך תיקנון של גורמי סיכון אחרים, כולל גיל, רמת סוכר ושומנים בדם בצום, ערכי לחץ דם, פעילות גופנית, עישון, היסטוריה משפחתית וכו'. על כן הסיכון המוגבר המיוחס למדד מסת הגוף הוא בלתי תלוי בגורמים אלו. כמובן שתמיד ייתכנו גורמים שלא נבדקו או שאינם ידועים עד כה שעשויים לתווך את הקשר בין מדד מסת הגוף בגיל ההתבגרות והסיכון לסוכרת ולמחלת לב".
לדברי פרופ' רודיך ישנן מספר דוגמאות לאופן שבו משליכות תוצאות המחקר על הפרקטיקה הטיפולית והרפואית:
ראשית ממצאי המחקר מצביעים על החשיבות שבתחקור נבדק בוגר לגבי מדד מסת הגוף שלו בגיל 17 . החשיבות היא בעיקר בהערכת הסיכון הלבבי: אפילו שני גברים רזים, אם אחד היה שמן יותר כבן 17 הסיכון שלו למחלת לב מוקדמת הוא גבוה יותר. לדבריו "ייתכן שאדם כזה ראוי להערכת גורמי סיכון אחרים יותר קפדנית, גם בגיל מוקדם יחסית להנחיות לבדיקות סקר באוכלוסיית הבוגרים הצעירים."
שנית הממצא מצביע על הצורך של כל אחד להיות מודע לסיכון מוגבר גם בתוך התחום הנורמלי של מדד מסת הגוף בגיל 17 – הסיכון לסוכרת ניכר ב-BMI מעל 23.4, ולמחלת לב אף מעל 21.
שלישית- הממצאים הם בעלי השלכות בתחום מדיניות בריאות הציבור: על פי מחקר תצפית זה ניתן להעריך (אף שנדרשת הוכחה פרי מחקר התערבותי) שגישות למניעת השמנה ולשמירה על אורח חיים בריא צפויות להקטין את הסיכון לסוכרת גם אם קבוצת ההתערבות היא בני נוער. להקטנה ניכרת יותר של הסיכון למחלת לב מוקדמת נראה שיש צורך בהתערבות מוקדמת יותר, לפני גיל ההתבגרות.
בתשובה לשאלה האם ניתן לעשות הכללה מהתוצאות שעלו מניתוח נתוני אוכלוסית אנשי הקבע בצבא, על האוכלוסייה הכללית משיב הפרופסור רודיך כי לדעת החוקרים "ניתן ללמוד ממחקר זה לגבי אוכלוסיות מקבילות אחרות מכיוון שבהשוואת נתוני המשקל, ליפידים, לחץ דם וכו' אוכלוסיית אנשי הקבע דומה מאוד לקבוצות מעקב של בני 25-45 בספרות ממקומות שונים בעולם, וגם לתוצאות סקר מב"ת (מצב בריאות ותזונה) בארץ."
