DNA קדום מלמד על ההיסטוריה הגנטית של החקלאים הקדומים

דנ”א קדום מלמד על ההיסטוריה הגנטית המורכבת של החקלאים הקדומים בעולם

*במחקר ה-DNA האנושי הקדום ביותר במזרח התיכון, ערש המהפכה החקלאית, נמצא בין היתר כי אוכלוסיית החקלאים הראשונים בישראל התפתחה כאן ומקורה איננו בקבוצה אתנית אחרת שהיגרה לאזור והביאה איתה את סודות החקלאות*

מחקר ה-DNA האנושי הקדום ביותר במזרח התיכון, כולל מאתרים בישראל, שפורסם היום בכתב העת היוקרתי NATURE מצא שעם תחילת המהפכה החקלאית, לפני כ-12 אלף שנים, היו באזור שלוש אוכלוסיות מובחנות גנטית זו מזו: אוכלוסייה באיראן, אוכלוסייה בלבאנט (ישראל וירדן) ו אוכלוסייה באנטוליה (תורכיה). “ידענו שבמהלך אלפי השנים שלאחר ראשית המהפכה החקלאית היו הגירות רבות במזרח הקדום ובאירופה, וכתוצאה מכך נוצרו אוכלוסיות חדשות ‘מעורבבות’ גנטית, אבל לא ידענו מה קורה ממש בערש המהפכה – היכן ומתי שהכול התחיל. כעת אנו יודעים, למשל, שאבות-אבותינו, החקלאים המקומיים, התפתחו כאן בישראל, והם לא צאצאים של קבוצה אתנית שמגיעה מאזור אחר ומביאה איתה את סודות החקלאות – כמו שקרה באירופה למשל”, אמר פרופ’ דני נדל מן המכון לארכיאולוגיה ע”ש זינמן באוניברסיטת חיפה, אחד השותפים במחקר.

ממחקרים קודמים ידוע כי המהפכה החקלאית, אחת מנקודות המפנה החשובות ביותר והשאלות בהיסטוריה האנושית, מתחילה במזרח הקדום – בעיקר לאורך הקשת הפוריה הכוללת את עמק הירדן – לפני כ-11,500 שנים. בתוך זמן קצר מאוד המהפכה החקלאית מביאה עימה שפע של מזון, גידול אוכלוסין ניכר וגלי הגירה גדולים בכל המרחב האירו-אסייתי, שגרמו לכך שבדומה להיום, אוכלוסיות האזור כבר אינן מובחנות זו מזו מבחינה גנטית. אולם עד כה לא היה ידוע כמעט דבר על ערש המהפכה – על התקופה הראשונית שבה חברות מסוימות החלו לביית צמחים ובעלי חיים ולפתח טכנולוגיות חקלאיות: האם קבוצה גנטית אחת פיתחה את החקלאות ובדרך של הגירה העבירה את הידע הזה למקומות שונים במזרח הקדום או שמא הרעיון והפרטים המעשיים של ראשית החקלאות עברו בדרך כלשהי בין הקבוצות השונות, כמעט ללא הגירה. בכדי לקבל תשובה לשאלה זו היה צורך במחקר גנטי, אולם בגלל האקלים החם של המזרח התיכון שגרם להשתמרות מועטה מאד של דנ”א בעצמות אדם קדומות, עד היום היה בלתי אפשרי לבצע מחקר שכזה.

כל זאת עד המחקר הנוכחי, אותו הובילו פרופ’ רון פנחסי מיוניברסיטי קולג’ בדאבלין ופרופ’ דייויד רייך מהרווארד, כשקבוצת המחקר כוללת את פרופ’ נדל מאוניברסיטת חיפה, ואת ד”ר ורד אשד וגב’ אהובה-סיוון מזרחי מרשות העתיקות. כדי להתגבר על הקושי להשיג DNA אמין מתקופה כה קדומה השתמשו החוקרים בשיטות חדשות, כמו למשל בטכניקה הנקראת in-solution hybridization שמתגברת על זיהום הדנ”א הקדום על ידי חיידקים. אבל חשוב יותר, הם בחרו להתמקד בעצמות אוזן אשר יכולות לספק עד פי 100 יותר דנ”א מאשר עצמות גוף אחרות.

שילוב הטכניקות החדשניות איפשר לקבוצת המחקר לאסוף מידע גנטי איכותי מ-44 פרטים אשר חיו במזרח התיכון לפני 14,000 – 3,400 שנים: ציידים-לקטנים שחיו כאן לפני המעבר לחקלאות, החקלאים הראשונים עצמם והצאצאים שלהם. בין האתרים היו מערת רקפת שבכרמל, שנחפרת על ידי פרופ’ נדל ועצמות האדם שנמצאו שם מתוארכות ללפני 12-14 אלף שנים, כששלדים אלה מהווים למעשה את הקדומים ביותר במחקר זה ובמזה”ת בכלל אשר הופק מהם דנ”א. אתר נוסף מישראל (מוצא שליד ירושלים, אותו חפרו ד”ר אשד וגב’ מזרחי) ואתרים מירדן, איראן, ארמניה ותורכיה שולבו במחקר הנוכחי.

על ידי השוואת הרצפים הגנטיים אחד לשני וגם לכמעט 240 פרטים שחיו בעבר באיזורים סמוכים וכ-2,600 אנשים שחיים כיום, החוקרים למדו שאוכלוסיות החקלאים הראשונים בלבאנט, באיראן ובאנטוליה היו שונות גנטית זו מזו – ודומות מאוד לציידים-לקטים שחיו שם קודם לכן. השוני היה כה רב עד שהחוקרים הגדירו את שלושת האוכלוסיות החקלאיות הראשונות כ”שונות זו מזו כמו אוכלוסיות אירופה והמזרח הרחוק כיום”. כמו כן, בעוד שהאוכלוסייה הגנטית הנפרדת באנטוליה הייתה ידועה, המחקר מצא לראשונה כי גם בלבאנט ובאיראן היו בתקופה זו קבוצות גנטיות נפרדות. המשמעות היא כי ההתפשטות הראשונית של החקלאות במזה”ת התרחשה בעיקר בעקבות המצאות מקומיות ואימוץ טכנולוגיות מקבוצות שכנות ולא בעקבות הגירות גדולות, “אנחנו לא יודעים אם הידע עבר בדרך של שיתוף או העתקה, בשלום או במלחמה – יש לבני אדם הרבה דרכים להשיג ידע. אבל אנחנו כן יודעים שהוא עבר כמעט ללא הגירה של אנשים בשלב זה”, הסביר פרופ’ נדל.

כאמור, כ-5,000 שנים מאוחר יותר מובחנות גנטית זו נעלמת כשהחברות החקלאיות במזה”ת התערבבו בינן לבין עצמן. ואולם, המחקר הנוכחי הצליח להמשיך ולעקוב אחר קבוצות החקלאים הקדומים ולראות את התרומה הגנטית שלהם לאזורים שונים באירו-אסיה: קבוצות של חקלאים מאזור ישראל, למשל, התפשטו דרומה לתוך מזרח אפריקה. חקלאים מן הקבוצה האנטולית התפשטו מערבה לתוך אירופה, אנשים מן הקבוצה האיראנית או הקווקאזית התפשטו צפונה לתוך המישורים הרוסיים, ואנשים הקשורים לחקלאים באיראן ולציידים-לקטים מן המישורים הנ”ל התפשטו לדרום אסיה.

בעקבות ההצלחות של השיטות הגנטיות החדשות מאמין פרופ’ נדל כי כעת יצללו החוקרים עמוק עוד ועוד לתקופות קדומות יותר – כולל לתקופות שההומו-ספיאנס והאדם הניאנדרטלי חיו יחדיו בארץ ישראל.